דם ואש ותמרות עשן - ואמנות 

דם ואש ותמרות עשן - ואמנות

ההגדרות לגבי אמנות שונות ורבות כחול על שפת הים. לדעתי אחת האמיתות, שבכל יצירת אמנות ואחד המדדים בה שהיא נמדדת – לפי העוצמה ומה שהיא מעוררת בצופה, בך, בי, בנו. בכל אחד יכול משהו מסוים לעורר דברים שונים, ובזמנים אחרים.
לפעמים זה צחוק, פעמים אחרות זעזוע, מחשבה, הרגשה או רגש עז כזה או אחר. זה אומר שהיצירה טובה, האמן הצליח לעשות משהו לצופה, לגרום לו להרגיש משהו, מה שזה לא יהיה.

זה קורה לי כל הזמן עם יצירות אמנות שונות, של אחרים, ושלי עצמי. אחרי זמן מה (כן, אני "חוטאת" גם בזה), ופעמים רבות אני מעלה אצלי יצירות אמנים שונים שאני אוהבת, שזה מעורר בי משהו ומשאיר בי חותם, כמובן ברשותם.

כאן, זו לי פעם ראשונה שתמונה ממש עוררה בי את האסוציאציות, ושתלה את המילים לאצבעות, וזה מה שיצא. היא, התמונה הייתה הקטליזטור הישיר של זה.

מקווה שתסתכלו ראשית על תמונה כמה שניות, תתרשמו, תקבעו מה אתם מרגישים וחושבים, ורק אח"כ תקראו את השיר שהוא ההתרשמות האישית שלי.
אשמח ואסתקרן לדעת מה זה עורר אצל אחרים.

(את האמנית דרך אגב, אינני מכירה, רק מתחילה להכיר)
לינק לתמונה כאן
[לקישור]

האמנית היא נגה לביא,
[לקישור]

תמונתה כאן ברשותה כמובן, תודה נגה

* * *
בדם ואש ותמרות עשן,
ילך כל הרשע ישר לכבשן,
האש תאכל אלימות ושנאה,
יחד עם האדישות והעוולה.

אלה יחד יזרמו כלבה גדולה,
בזרם ונהר גדול של איתני הטבע,
נסחפים בעל כורחם ללא שליטה,
ללא מחילה או נקודת חזרה.

ימים רבים תשתולל כסנה הבעירה,
עד שתאכל מהאנושות קושי לבה,
מטה מעט הטוב שיש ויישאר,
חומל הוא, רחב אופקים ומאיר כנר.

יפזר אור על החושך ויפיג האפלה,
ימלא את הריק העצום שנותר באורה,
יוותרו פתחון לב, אהבה וענווה,
שנותרו למרות השחור ללא פגיעה.

פלא הרי ששרדו והגיעו הלום,
אחרי הבעירה הגדולה וללא פגיעה,
כעת הם אלה שיאירו חושך הדרך, ויפזרו חמלה,
לאנושות שנותרה מדממת ופצועה.

הפוסט כולל התמונה, לינקים פעילים הועלה במקור בבלוג שלי כאן
[לקישור]

כעת היות שבפעם הראשונה בהיסטוריה שלי ככותבת, ואני כותבת זמן רב, מסמן לי האתר שהטכסט והפוסט קצר מדי, כלומר קצר מ 350 מילים אני כותבת עוד כמה כדי שאולי הוא יסכים להעלותו. לא היה נראה שהפוסט קצר כלל וכלל, אבל שיהיה.

חג שמח, ואביב בעיניים, ובלב, לא רק בסביבה.